החלטה בתיק ת"א 13411-07-10

רקע

בפניי בקשה לעיכוב הליכים ולהעברת הדיון בתובענה לבורר.

התביעה  העיקרית הוגשה לצורך לביטול הסכם חכירה ושותפות ברווחים שנחתם בין הצדדים ביום 17.11.1993 ( להלן :" ההסכם") .

טענות המבקשים

 לטענתם,  בס' 23  להסכם החכירה שהמשיבה צירפה לכתב התביעה נקבע  על ידי הצדדים כי כל סכסוך משפטי יובא בפני מר זוהיר סעד שישמש כבורר ויישב כל מחלוקת בדרך הטובה ביותר לשני הצדדים( להלן :" תניית הבוררות ").

 לאחר הגשת כתב התביעה, פנו המבקשים אל הבורר וביקשו ממנו לשמש כבורר ביניהם לבין המשיבה אך אז הוא הביע אי נכונות לכך.

 בימים אלה הסכים הבורר הנ"ל לשמש ככזה במחלוקות שקמו בין הצדדים (המבקשים צירפו את העתק ההסכמה הנ"ל לבקשתם).

לטענתם,  כיום נוצרו הנסיבות לקיומו של הסכם הבוררות כך שעיכוב הליכים המבוקש והעברת הדיון לבורר המוסכם יגשימו את רצון הצדדים.

תגובת המשיבה  לבקשת המבקשים

לטענת המשיבה, יש לדחות את הבקשה .

ביום 28.10.10 הגישו המבקשים את כתב הגנתם ובו העלו טענות מקדמיות והשיבו לטענות המשיבה לגופה של תביעה. כן טענה המשיבה  כי  בס'21 לכתב הגנתם הודו הנתבעים בסמכותו של בית המשפט כאשר היו ערים לקיומו של סעיף בוררות בהסכם ולכך כי לאור סירוב הבורר, יש לנהל את הדיון בפני כבוד בית משפט זה.

לטענתה, השלב שבו מוגשת הבקשה לעיכוב הליכים הנו שלב קרדינאלי והוא השיקול המרכזי שיש לשקול. בתיק הנ"ל התקיימו שלושה קדמי  משפט שבאחרון הורה בית המשפט על סיום ההליכים המקדמיים ועל הגשת תצהירי עדות ראשית  קרי, ההליך נכנס לשלב ההוכחות.

לטענתה, עיכוב הליכים והעברת התובענה לבורר אינם תלויים בהיווצרותן של נסיבות  כפי שנטען על ידי המבקשים אלא חייבים  להיות מועלים  על ידי הצד שטוען לו בהקדם וללא דיחוי.

לטענתה, במהלך שנתיים וחצי שבהן הוגשו כתבי טענות והתקיימו דיונים בתיק לא העלו המבקשים כל טענה בעניין העברת התיק לדיון בפני בורר , דבר שמלמד על ויתור על הטענה.

הלכה היא , כי בקשה להעברת דיון לבורר תוגש בשלב מוקדם ובהזדמנות הראשונה שבה בעל דין יטען לגופו של עניין כמצוות ס' 5 (ב) לחוק הבוררות  ולא לאחר שההליך התקדם ובית המשפט הורה על הגשת תצהירי עדות ראשית.

לטענתה, הבקשה הוגשה בחוסר תום לב המחייב את דחייתה . התנהלותם של הנתבעים עד היום משתיקה אותם מלעתור לעיכוב ההליכים בתיק ומעידה על חוסר תום לב והעדר ניקיון כפיים.

הדבר מקבל משנה  תוקף מקום בו כבר בוזבז זמן שיפוטי רב והוצאות מרובות בגין ההליכים המשפטיים שהתנהלו עד היום. עצם העובדה שבמעין מחטף מנסים הנתבעים להפסיק את ההתדיינות בפני בית המשפט אינה מצדיקה דחיית הבקשה והפנייתם לבוררות.

 כן נטען כי העלאת הבקשה בשלב מאוחר מהווה ניצול לרעה של הליכי בית המשפט ובמיוחד  "בחירת ערכאות"  על ידי המבקשים.

תשובת המבקשים לתגובת המשיבה